עם השנים עברתי במסדרונות רבים, חלקם אפלים, חלקם מלאי אור, בחלקם הייתי בטוח שאין מוצא, בחלקם היתה בי כמיהה גדולה ללכת וכמו משהו נשא אותי לשם… עם הזמן הבנתי שגם באלו האפלים וגם באלו מלאי האור יש את שירת החיים עצמם, לא תמיד אפשר לראות זאת בתוך חווית ההליכה במסדרון או הפרוזדור, אך כשעוברים דרכו, ומביטים לאחור, נזכרים… החיים האלו בנויים מהתרחבויות והתכווצויית אינסופיים, כמו פעימת הלב כך גם אנחנו, כשאנו מתרחבים הלב שלנו פתוח אנחנו בעשייה, יש בנו אנרגיה ונתינה ורצון להתרחב עוד, אבל בעיקר מה שיש בנו זו תנועה… תקיעות ותנועה הם מצבים זמניים, התודעה והגוף הרגשי והאנרגטי שלנו חיים בשינוי מתמיד. כשאין תנועה, והפעימה לוקחת אותנו פנימה נוכל לחוש דחיסות, צרימה, תקיעות, סגירות ורצון להתכנסות, לפעמים תבוא לבקר אותנו חשכה פנימית, ספק וחוסר אמונה במקומות האלו נפתח צוהר לעבודה פנימית, המקומות הללו הם מעין ספירלה חוזרת, כל פעם קצת אחרת, במקומות האלו אפשר להתחיל את תהליך הריפוי והטרנספורמצייה שאנחנו כה כמהים אליו. אני משתמש בחלק או בכמה מהכלים הללו שהגיעו אלי במהלך החיים: תקשורת מקרבת, העבודה של ביירון קייטי, מוסיקה, תיאטרון פלייבק ופסיכודרמה, הפשטות שבאלוהות, טיפול בדרך האינדיאנית, שמאניזם, רייקי, מיניות וטנטרה, אושו ועוד… אני אוהב לקרוא לדרך הזו ליווי בתהליכי הגדילה, לעיתים מה שנדרש הוא ריפוי טראומות או חסכים, ונתינת מקום לפחד, לכאב או לכל מה שנוכח ומפריע לנוע בתהליכי הגדילה, ולעיתים מה שנדרש הוא טרנספורמצייה כלומר שינוי צורה שלא משתיקה או מדלגת על תהליכי הריפוי אלא מניעה אנרגיית חיים ותנועה חדשה קדימה… לעונג ולזכות לי לגעת בכל כך הרבה אנשים ולאפשר למתנות שקיבלתי להתממש כאן על האדמה הטובה הזו