על קנאה והתפתחות

קינאה היא רגש מאכל. היא שורפת את קצות העצבים שלנו.

מתיישבת על נימי הכאב הכי רגישים. על הפחד ממה שזה אומר עלי. על החשש להישאר לבד, על ההשוואה לאחרים – אולי אני לא שווה, לא ראויה לאהבה. על זה שלא רואים אותי. לא באמת אכפת ממני…

וחוסר קינאה, איך זה מרגיש?

חכו שניה. רגע לפני שאתם עונים: חופש, שחרור, אהבה, עוצמה… תעצמו את העיניים רגע ותדמיינו שאתם בקשר עמוק וקרוב והצד השני משחרר לגמרי.. ממש שמח על פתיחת הלב שלכם לאחרות/ים. תנשמו עמוק ובכנות תגידו לי שזה לא קצת יכול להעלות חששות לגבי המשמעות האמיתית שלי לגביו/ה, אם לא מפחדים לאבד אותי, מה זה אומר לגבי מה שמרגישים כלפי..

קשה עם וקשה בלי. האם אפשר בכלל לגמרי בלי קינאה. האם היא רצויה. מה היא מאפשרת? ולמה אנחנו אוחזים בה לא פחות ממה שהיא אוחזת בנו?

קינאה אומרת מי אני. היא מבנה זהות. היא שמה את עצמי ביחס לאחרים. משווה. ממקמת את הרצון שלי למי ומה אני רוצה להיות בעולם
והיא גם אחד הרגשות שהכי שורפים את הנשמה בפחד ובכאב. מכיוון שהיא מנכיחה נפרדות ותפיסה של אחד על חשבון השני. או או. או אני או היא. תחושה שאין מספיק לכולם. תודעה חוסר. ומכיוון שזה אינו הולם את טבעינו האמיתי  זה מכאיב ומפריד. בעיקר אותנו מעצמינו.
עבודה עם קינאה היא אחד התהליכים החזקים והמשמעותיים שאפשר לעבור. היא נוגעת בעומק הפצעים שלנו. מעירה את השדים הכי מפלצתיים וחושפת את הצמצום והכאב שנובע מהחזקה של אמונות שאימצנו מתוך הניסיון להגן על עצמנו ומתוך אמונה שככה בטוח יותר.

התלות וההיאחזות הן אלו שמכאיבות וגורמות לנו כאב. לא הקינאה.

ולא העולם. ולא האנשים המסתובבים בו. אנחנו אלו המכאיבים לעצמינו באמת. האם נעיז לקחת אחריות ולצעוד צעד קדימה ולבסס את זהותנו, עצמיותנו ותחושת המוגנות שלנו על בסיסים אחרים?
הזמנים המשתנים מבקשים מאיתנו לשנות את הערכים עליהם אנחנו מתבססים, להטיל ספק במה שמגדיר אותנו. האם נסכים להעז להבנות את זהותינו על בסיס משותף של אחדות אנושיות אהבה ושיתוף? האם מתוך כך נוכל לחוות את עצמינו כחזקים יותר? אמיתיים יותר? ערים לטבעינו האמיתי? האם מתוך אחדותינו נוכל להשתמש טוב יותר במשאבים המשותפים שלנו לתמיכה אחד השני, לאמפתיה, לקבלה של האחר באשר הוא. האם נצליח לעשות את הקפיצה התודעתית שתאפשר לנו למצוא אהבה וביטחון בתוך כאוס המבנה המשפחתי המתערער, ותעניק מבנה רחב ויציב יותר לילדינו להרגיש שייכים, עטופים ונראים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *