פורטל הטנטרה / עולם הטנטרה / טנטרה למתחילים / לעבור מ"מסלול הכאב" ל"מסלול הלב"

לעבור מ"מסלול הכאב" ל"מסלול הלב"

נכתב בהשראת ובהרשאה… הספר "תודעת האחד" / אילנה בהט.

כאשר אנו מתאהבים בגבר או אישה, אנו חפצים בקרבתו/ה, במגע, אנו מתרגשים, מתלהבים וחשים את ניצוצות האהבה דולקים ופועמים בליבנו, מרטיטים את נימי נפשנו והומים בבשרנו. אנו רוצים להתאחד עם מקור האהבה!

לרוב אנו פונים החוצה ומבקשים למצוא אדם אשר יעניק לנו אהבה, יקבל אותנו כמו שאנחנו, יחזק עבורנו את הדימוי העצמי, ובעצם יחבר אותנו אל עצמנו.

במידה מסוימת אנו נותנים לאחרים את התפקיד לאהוב אותנו. ולעיתים, כך אנו נכנסים ליחסי תלות במקור אהבה חיצוני. אנו מעניקים לגורם חיצוני את אופי "המקור" ממנו זורחת השמש. דרך הקירבה אל אדם "אחר" המזוהה על ידנו עם "המקור" אנו מבקשים בעצם להתקרב אל עצמנו, להתקרב את מקור האהבה הפנימי, אשר צפון ופועם בתוכנו.

מתאווים או מתאהבים?

לעיתים אנו מתאווים ולא מתאהבים. במצב זה אנו מנסים "לקחת" את האהבה שאנו זקוקים לה, מה שמעיד על חוסר פנימי באהבה. בעולם שבו אנו חיים, הרבה דברים מגיעים מבחוץ: הכרה, הערכה, אהבה, שלא לדבר על מראה חיצוני. נוצר ריחוק מהעולם הפנימי והאוצרות הטמונים בו.

כאשר אנו מגיעים לקשר זוגי מתוך "חוסר פנימי" ונותנים את אהבתנו ל"מקור" חיצוני שאינו משיב לנו את שאנו מעניקים, אנו מוצפים ברגשות של תסכול עצמי, כעס, עצב, ייאוש ודיכאון ומתרוקנים מאנרגיות. קוראים לזה אהבה נכזבת. כבר נאמר: "עזה כמוות אהבה" אך אהבה אמתית עזה כחיים עצמם.

ה"אבן האחת" בדרך לאהבה

שני קולות שוכנים בנו בו זמנית, קולה של השכינה וקולו של האגו, כאשר בכל רגע נתון אנו בוחרים לשמוע ולפעול מתוך אחד מהם.

קולו של האגו – קול הפחד, קול כועס, מאשים ותמיד רוצה להיות צודק.

קולה של השכינה – קול האהבה, שמזמין אותנו בעדינות להתבונן פנימה.

השכל הוא משרת נפלא. השראה באה מהלב. ולהבנה כוללת נדרש מלבד ההיגיון, גם הרגש. וקשורים הם זה בזה בעבותות של קורים אנרגטיים. על הרגש וההיגיון להיות אחד. כאשר יש סתירה פנימית בין הרגש להיגיון, אנו מבולבלים ולא בזרימה. וכאשר אחד מושך לכיוון אחד עלינו להתחבר לתדר הקול הפנימי, לאמת והתמונה תתבהר – זאת מהות המדיטציה. התבוננות.

בהתבוננות נוכל לזהות מה "הקפיץ לנו את הפיוז" ואיפה הדבר שהפריע לנו שוכן בתוכנו. נשחרר את מה שהאדם החיצוני מראה לי שישנו בתוכי ושאינו לטובתי הנעלה. על ידי התבוננות, נבין שכל היחסים שלנו הם בינינו לבין עצמנו – החיצוני רק מראה לנו את התוכן הפנימי שבנו שזקוק לריפוי ושחרור – זאת אלכימיה.

הקשבה עצמית

אם אנחנו מחפשים ומבקשים אהבה – כדאי שנשאל את עצמנו, האם אני יכול/ה להכיל אהבה? האם ליבי פתוח? האם אני קשוב/ה לעצמי? האם אני בעל/ת ערך עצמי חיובי? האם יש בי יכולת נתינה וקבלה של מה שאני מבקש/ת למצוא? מהי מידת ההכלה שלי למה שאני מבקש/ת? האם אני מרגיש/ה ראוי/ה? האם אני באמת יכול/ה להכיל אושר? אם אנו מבקשים חברים חדשים, האם יש לנו מידת הכלה רגשית עבורם? האם נוכל לפתוח עת עצמנו, את דפי החיים שלנו לפניהם, ללא חשש ומורא.

אם אין התבוננות, אין התפתחות. ואם אין התפתחות מהי תכלית החיים?

מה משמח אותי? מה אני רוצה? האם אני עושה את מה שאני אוהב/ת? עד כמה אני מטפח/ת את מערכת היחסים שלי עם עצמי? מה איתי? האם אני מפנה זמן לי? להתבוננות? מהו הדימוי והערך העצמי שלי? האם אני מרגיש/ה באמת ראויה לאושר, אהבה, בריאות טובה, מימוש עצמי והגשמה? הישגים בחומר מבטאים את כישורי הנחישות את האמונות והשאפתנות שלנו שאין לזלזל בהם. אך גם אין לקדש ולהאליל אותם. למידה זה לדעת את עצמך ולהכיר את המהות העצמית

אנו רואים את האמת ומתגברים על פחדינו ביחס לתודעה שאנו משיגים. איננו יכולים להתגבר על פחד על ידי אמירה ש"איננו חוששים". ראשית, עלינו להשיג תודעה. פחד הינו היסוס אודות הנעלם זהו אינסטינקט פרימיטיבי. והפרימיטיביות הזו היא גורם מעכב. למעשה, עלינו לחשוש מהנזק שיגיע אלינו אם לא נפרוץ קדימה. (ספר הידע)

"כל מצב של אהבה הוא שער אל השמיים, ואפילו לרגע קט, הגאולה באה…"

למה מקור האהבה שלנו אל עצמנו חסום וסגור?

ה"אישיות" או האגו נכפו עלינו מבחוץ ו"החליפו" את האינדיבידואליות שיכלה לגדול מבפנים. רובנו גדלנו בבתים עם הורים שלמרות הכוונות הטובות, לא למדו איך להיות הורים (גם להם היו הורים…) ונתנו את הטוב ביותר שידעו. אצל רובנו – בשנים הראשונות והמעצבות – כילדים קטנים, כאשר היה ביטוי אותנטי של רצוננו ומאוויינו, אם זה לא תאם את רצון ההורים, רצוננו התבטל. ההתניות של "להיות ילדים טובים", "להיות בסדר" לרצות ולעשות מעשים למען הכרה מהורים, מורים, חברים בני/בנות זוג, הרחיקו אותנו בהדרגה מרצוננו האמיתי. אנו מאולפים…ואצל רבים מאתנו, הדימוי שיש לנו על עצמנו לא נובע מההתנסות הישירה שלנו, אלא מדעותיהם של אחרים עלינו. חוויות ילדות לא קלות, ופגיעות נפשיות רגשיות ולעיתים פיזיות יוצרות פחד ולא מאפשרות לנו להיפתח בתוך הקשר האישי זוגי ולבטא את עצמנו כפי שאנחנו באמת.

יתכן והתרחקנו מעצמנו ומהדברים שגורמים לנו אושר, ואיננו מודעים או מכבדים את שאיפותינו הפנימיות האמיתיות. ואם כך יש סיכוי שלא נכבד גם את שאיפותיו ורצונותיו של האחר/ת. בדרך זו, לא ניתן לחיות חיים אקסטטיים ולא יכולה להיווצר זרימה טבעית והרמונית של אנרגיה – מה שנקרא אהבה.

אנשים אינדיבידואלים לא הולכים אחרי העדר מכיוון שהם מכבדים את הייחודיות שבהם. אלו שהולכים אחרי העדר מקווים להרגיש מוגנים ובטוחים. לבד זה מפחיד. להיות אישיות נחמדה נוחה שומרת על חוקים וכללים, להיות עבד, זו התניה חברתית ואם לא נשיל את האישיות לא נוכל למצוא את הייחודיות שלנו והמתנות שבאנו לתת לעולמנו.

מחקרים בתחום התת מודע מעידים כי הלא מודע מהווה כ 95% והמודע כ 5%. האם יחס כזה מעיד על כך שרוב הזמן אנחנו כמו השפן של אנרג'ייזר / ב default . כמה מהבחירות שלנו הן בחירות מודעות? האם הבחירות שלנו בבני זוג משחזרות את תחושותינו כילדים מול הורינו?

איך משנים? איך מביאים אמונה מהתת-מודע למודע?

על ידי התבוננות, מדיטציה. מודעות היא הקשבה לקול הפנימי ונטילת אחריות על כל התכולה הפנימית, הכוללת את מערכת כלל האמונות, המחשבות, הרגשות, הבחירות והמעשים המודעים והלא מודעים, על פי התוצאות בכל תחום בחיינו אנו יכולים לזהות את מערכת כלל האמונות שלנו ולהשתחרר מהתניות ישנות ומעכבות.

"החבר הטוב ביותר והיקר ביותר שלנו הוא עצמנו. העצמיות השנייה היא המצפון שלנו. המאופיין בחמלה, ברחמים, בכרת תודה ובאהבה. שיווי משקלו של המצפון ורגשותיו הוא כה הרמוני שכאשר הרמוניה זו משובשת אנחנו משובשים" (ספר הידע).

אושר פנימי רב טמון בדרך המודעות וההתפתחות. לחפש בתקווה למצוא זה יותר טוב מאשר לא למצוא את אשר אנו מייחלים לו. והזמן הוא תמיד עכשיו, באמצעות התבוננות, ביכולתנו לראות את השיעור, כאשר אנו מחוברים אל האמת הגבוהה שעובר עלינו כצופים בדרמה ולהבין שאין מקריות במחזה הדרמתי של החיים הכולל רצף של טעויות לכאורה, אסונות, משברים ואף מצבים קומיים, אנו במצבי בדיקה והתנסות החיצוני תמיד מספק לנו אמונות פנימיות שלנו. אמונות של חוסר ערך מתבטאות גם בתחום החומרי. כל בעיה או קושי משקפים אי התייחסות פנימית אל הנושא. דרך מצבי התבוננות אנו יכולים להבין את מקור הפחד, הכעס, התסכול, לשנות ולברוא מציאות חדשה.

לבחור ולקבל ולאהוב זו התעלות. זה אלוהי. להתעלות זה לדעת גם לקבל את טעויות האחר, כמו את הטעויות שלך. להתעלות זה לוותר על הצורך להיות צודק בכל מחיר ולכל צד יש תמיד את האמת הסובייקטיבית בלבד שלו. כל צד משוכנע שהוא הצודק והאמת "נר לרגליו". להתעלות זה בהחלט לשחרר את הכעס, את הפחד, את השנאה, את הצורך להעניש ולנקום. את הצורך לרחם על עצמך, לפתח רגשות אשם לגבי מה שהיה, או לא היה כפי שרצית וחשבת והאמנת. להתעלות זה להבין שהמזור היא אהבה, ענווה, קבלה, סובלנות. כבוד לעצמך ולכל יציר נברא. אין נמוך ואין גבוה – הכול קדוש.

לעבור מ"מסלול הכאב" ל"מסלול הלב" – דרך החמלה – דרך של החלמה מכל מלחמה.

זהו מסלול של בחירה אישית וקולקטיבית, להמשיך ולהתפתח אל עתות שלום. שלום פנימי וחיצוני. האסכולה שלי היא דרך התפתחות הוליסטית שהינה יצירה של שנים רבות של הנחייה והדרכה. לאורך השנים הבנתי שלא ניתן לחולל שינוי תודעתי באמצעות האקסטזות המיניות אם הלב לא פתוח. שילוב של מודעות וריפוי הם עמודי  התווך בגישתי. בסדנאות ובמפגשים האישיים, התהליכים מגוונים, חווייתיים ומשמעותיים, ומחוללים שינוי ברובד האנרגטי, הרגשי, הגופני המיני והרוחני – בהווייתנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *