שיווה לינגם

נכתב לפי Shiva and the Ptimordial Tradition – Alain D'anuelou
ובעיקבות סיור של הכותבת  במקדשים הינדיים בדרום הודו.

שיווה לינגם -  צלם בצורת פאלוס זקור עשוי מאבן, חרס, מתכת או חמרים אחרים, הנו מושא פולחן במקדשים רבים בכל רחבי בהודו. הוא קיים גם כמרכיב חשוב בציורי קיר, בתוך גומחות בטבע, מסביב לעצים מקודשים ואף נמכר בחנויות לתשמישי קדושה ונמצא כחלק מ"פינת הפולחן" ,"האשרם", המצוי כמעט בכל בית הינדי. אני לא יודעת אם המאמינים של היום יודעים את משמעותו המקורית של הצלם הזה, אך תראו אינסוף צורות של סגידה אליו: נגיעה בשתי הידיים, החזקת בסיס הלינגם למספר דקות ולאחר מכן העברתן אל הראש בבחינת העברת האנרגיה שלו אל עצמי, רחיצתו בחלב, הזיית מים אדומים, הנחת פרחים ויש גם המלבישים אותו בבגדים.

במקורו, מסמל צלם זה את האל שיווה בורא וההורס, (הנחשב אבי היוגים) הצלם מורכב מאגן מרובע כמזבח, בעל תעלה המקיפה את הלינגם, כשבאחת הצלעות של המרובע יש מעין משפך שנוזליו ניגרים אל מחוץ לצלם. המזבח בעל התעלה המקיפה את הלינגם נקרא יוני והוא מסמל את האיבר הנשי .

בשיווה פוראנה נאמר: "משמעות המילה לינגה היא ’סימן' . 'סימן' הוא משהו  שבאמצעותו ניתן לזהות את אופיו של דבר מסויים... לאל שיווה עצמו אין כל סימן מזהה: אין לו איבר מין, אין לו צבע, ריח, טעם, אין לו תכונות, הוא חסר תנועה, הוא יישות הנמצאת מעבר לחושים ולמילים...בעולם מופשט לחלוטין..." 
מכיוון שכך, אם רוצים להכיר את האל ולהתוודע אליו דרך החושים, לראות, לגעת, לטעום, אפשר לעשות זאת ע"י התבוננות ביצירתו החומרי. נוכחותו של האל מתגלה בעבודתו – הלא היא הבריאה כולה – המקרוקוסמוס.
באדם שהוא המיקרוקוסמוס, אברי המין הם מקור החיים והיצירה של כולם , הם ה"סימן" שבאמצעותו מתגלה האל האבסטרקטי.
השיווה פורנה: "אין זה הפאלוס עצמו שאנו סוגדים לו. אנו סוגדים לזה שהפאלוס הוא הסימן שלו, הסמל שלו. דרך הסגידה לסמל, אנו סוגדים ליוצר, זה שברא את הכל...."

סוואמי קארפאטרי (Swami Karpatri) אומר:
"הסמל של האל הנוכח בכל הינו סמל זיכרי- הלינגם. הסמל של האנרגיה שעליה מושתת עולם, כח החיים המניע, המחייה , הוא איבר המין הנשי –יוני.....מרכז ההנאה  ממוקם ביוני ובלינגם והחיבור ביניהם הינו תמצית כל הנאות. כל האהבה, החושניות, התשוקה שיש באדם, נועדו להביאו לחיבור המענג הזה כדי שיחווה את  השלמות האלוהית...כל היקום פורץ קדימה באמצעות התענוג".

הלינגם - 'מטה האור'

ניתן לראות את העיקרון המכונה "שיווה" כציר שסביבו נע העולם, על כל צורותיו והתגלויותיו. העולם הניגלה החל מנקודה זעירה, מיקרוסקופית, המכונה בינדו (bindu) שממנה נוצר העולם. הציר הזה מיוצג כעמוד אור החוצה את העולם מלמטה למעלה. בציורים המתארים את המרכז האנרגטי המצוי בבסיס עמוד השידרה, המולהדרה צ'קרה, נוכל לראות  משולש שקודקודיו הם: תשוקה-ידע-פעולה. המשולש  הזה המופנה כלפי מטה, מסמל את היוני ומנקודה שבמרכזו, צומח הלינגם, מטה האור, "בוהק כאלף שמשות".

מטה אור זה, העקרון המכונה שיווה, מייצג את כל הכוחות היוצרים והיצירתיים שביקום.
אומר סוואמי קארפאטרי: " היקום הינו תוצר היחסים בין הלינגם והיוני, בין המופשט והחומרי. כתוצאה מכך יש בכל הדברים שבעולם חותם של לינגם ויוני... כאשר אנו סוגדים לשמש, אנו בעצם סוגדים לאור שהיא מפיקה. וכן הדבר כשאנו סוגדים לפאלוס,
אנו בעצם סוגדים לכח היצירה והבריאה."

נוזל הזרע - מקור החיים

נוזל הזרע הוא מקור החיים (bija) הוא השיקוי (soma) הראוי ביותר להיות מוגש כקורבן. שהרי כל היצורים נבראים ממנחת הזרע הנובע מאש התשוקה. אגני, אל האש מופיע בציורים שותה את הזרע הזורם מהפאלוס של שווה. 
"בינדו" היא הנקודה שממנה מתממש הרוחני לגשמי. האדם, המיקרוקוסמוס , מכיל בנוזל הזרע שלו את הפוטנציאל, את התוכנית להתגשמות בחומר.  הפוטנציאל יוגשם על ידי כך שהזרע יתחבר עם הביצית שברחם שהוא הנקודה שממנה מתחילים כל החיים.

האיחוד המיני - מייתונא

סוואמי קארנאפאטי אומר:
"מי שאינו מכיר באופיו הנשגב של הלינגם, מי שאינו מבין את אופיו המקודש של הטקס המיני, מי שמחשיב את מעשה האהבה כמעשה רע, בזוי ונתעב, מי שרואה את המעשה המיני רק כפעילות גופנית, לבטח ייכשל בהגשמה החומרית והרוחנית שלו....
הרי זה מסוכן להתעלם מאופיו המקודש של הלינגם. ולעומת זאת - ע"י סגידה ללינגם, יגיע האדם להנאה (bhukti) ולחרות (mukti)"

באחד מספרי האופנישדות מצויה השוואה בין המעשה המיני לבין הטכס הדתי המקודש:
בלשון ציורית אומר הכתוב כי לשכב ליד אישה הרי דומה הדבר לשירת המקהלה במקדש, רגע האוגזמה הוא כמו הקונסקרציה הדתית וכו'.
 "זה אשר מבין את הדימיון בין מעשה האהבה לטכס הדתי , מחדש את חייו בכל משגל, חי שנים ארוכות  בכבוד, בעושר, מבורך בצאצאים ובבקר"

ואמנם לפי האופנישדות והטנטרות,  ע"י שליטה בדחף המיני, עידונו והתמרתו לאקט מקודש, פולחני ממש, משיג האדם כח פיסי ונפשי גדול. זאת - מכיוון שהאיחוד המיני הוא מקור החיים, ממנו נוצרנו והוא  מייצג את הקשר בין העולם הרוחי (non-being) לעולם הגשמי (being) שבו באים לידי ביטוי הכוחות האלוהיים. כאשר הטנטרה וההינדואיזם סוגדים ללינגם, אין זה אומר שהם מקדשים את הצלם הפיסי או את האיבר המפוסל באבן , אלא סוגדים להם כסמלים, כמייצגים של הכוחות האלוהיים במיקרוקוסמוס הארצי-אנושי.

אם כך- הסגידה לצלם בצורת פאלוס , הסגידה ללינגם, הינה למעשה סגידה לכוח החיים, לכח היצירה, לאחדות הניגודים הקיימת במקרוקוסמוס.

זאת ועוד- כל הדתות, כולל הנצרות, נותנות מקום כבוד לפעולת ההתרבות, למרות שהן מתעלמות מהמשמעות העמוקה של פעולה זו ואף מפחיתות את ערכה. הרי פעולת ההתרבות , היא זו  המשמשת להמשך שרשרת החיים, להעברת הקוד הגנטי, ולהעברת המחשבה האלוהית לצורת אדם שבאמצעותו היא יכולה להתממש.

מכאן נובע שמעשה האהבה הוא עבודת הקודש, המעשה הדתי החשוב ביותר. אצל ההינדואיסטים האדוקים קיימת אף  הקפדה באשר לתזמון האסטרולוגי של האקט המיני, המנחות שיוגשו  במהלכו, המזמורים, ההתאמה בין בני הזוג, כל זאת - כדי שהאדם שיוולד כתוצאה ממעשה זה, נושא לפיד החיים , יהיה מוצלח ומתאים להגשים בחייו עלי אדמות את הכוחות האלוהיים.

פולחן הלינגם - הלינגה פורנה

"זה אשר עובר את חייו ללא פולחן ללינגם, ראוי לרחמים. אם נניח על כפות המאזנים מצד אחד פולחן הלינגם ומצד שני - עבודה דתית כנדבנות, צומות, עליה לרגל, הקרבת קורבנות, מעשים טובים, יטו המאזנים לצד  פולחן הלינגם, מקור ההנאה והשחרור, זה המגן מכל צרה...זה אשר עובד את הלינגם ביודעו שהוא סיבת הסיבות, מקור כל הקיום,  התודעה, ההכרה, קרוב אלי יותר מכל אחד אחר".

עובדים את הלינגם משום שהוא סמל, אב-טיפוס, המגלה את טבעו של העצמי הגבוה, האוניברסלי, זה המכונה פורושה (porusha).  עבודת הלינגם פירושה הכרה בקיומו המרכיב הנשגב באדם. 
(זאת - בניגוד לדתות הרואות את מיניות האדם כנחותה ואף עומדת בסתירה לרוחניות, ובניגוד להשקפות עולם מונותאיסטיות  שיצרו אל אחד, זכר, משום שהן עושות השלכה של המרכיב האינדיבידואליסטי שבאדם על האלוהים שיצרו)

מפולחן הפאלוס, איבר הרבייה נובעת האפשרות שעבודת הבורא תיעשה מתוך שמחה  משום שאיבר זה הוא גם איבר העונג, שבאמצעותו, ולו למספר שניות, חווים הבזק של חסד אלוהי.  חוויית הנשגב מורכבת משלושה אלמנטים – קיום, תודעה והנאה (sat-chit-ananda) ההנאה, העונג החושי שייכים למימד ההתנסות החווייתית ולכן, דרך ההנאה הזו, יש טעימה, נגיעה קלה במצב הנשגב.

משתמע מכך שפולחן הלינגם  מציע סגידה לייפי העולם, להרמוניה השוררת בו, כבוד לעבודת הבורא על כל הצורות האינסופיות של כל הברואים על ידו, לשפע וליופי שבו מתגשם "חלומו" של האל.

הפולחן שכזה מזכיר לנו גם שכל אחד מאיתנו אינו אלא מיקרוקוסמוס, יצור חולף, שתפקיד קיומנו הוא לשפר ולו במעט את השרשרת שאליה אנו שייכים, לפתח  את  האנושיות שבנו ולהעביר את הדגם המשופר הזה הלאה לדורות שאחרינו.

סגידת הפאלוס כוללת הכרה בכך שהמין האנושי הוא תמידי לעומת זמניותו של האינדיוידואל וכן את ההכרה בכך שהחיים  הם עקרון  הנצחי ולא הפרטים שבהם. לאמונה כזו יש השלכות על כל תחומי החיים, המוסר, הדת, הקוסמולוגיה, היחסים החברתיים והאישיים.

למעשה, ראיית המין כמקודש ופולחן השיווה לינגם שרווח בהודו במשך אלפי שנים הנו שירת הלל לחיים עצמם. ראיית מעשה האהבה כסמל לאיחוד, לשלמות, מבטאת את ההשקפה שהחיים עצמם הם ביטוי מוחשי של כוחות אלוהיים, שאלוהים אינו שם רחוק בשמים, אלא כאן, קרוב , עלי אדמות  ובתוך כל אחד ואחת מאיתנו.

אושו שהוא אחד מגדולי המורים הטנטריים בתקופתנו, אומר ש"מין הוא רק ההתחלה"  כלומר, מהדחף הבסיסי הזה עשוי האדם לצמוח למדרגות תודעה גבוהות יותר:  "ככל שאתה עולה במעלה איכויותיך האנושית , כך אתה עולה במעלה אלוהיותך. כאשר  אתה בשיא אנושיותך, אתה בתחילת אלוהיותך. אנושיות וקדושה אינם שני דברים נפרדים."

לאור כל זאת, כאשר מתבוננים מתוך השקפת עולם כזו על אינסוף צלמי השיווה לינגם המצויים במקדשים הינדיים, כפסלים, צלמים, תבליטי קיר וציורים, כשרואים את עוצמתה  של כל האמנות הארוטית המצויה במקדשים אלה, אי-אפשר שלא להוקיר את התרבות הזו שבמהלך אלפי שנים לא הפרידה בין עליונים לתחתונים, בין היצר לקדושה, בין עונג מיני ורוחניות אלא יצרה סימבולים המבטאים את כוליות האדם, כיבדה את הטבע בכלל, ואת טבעו של האדם בפרט. ואולי זהו סוד קסמה.

אקילה (דורית דביר) - מורה לטנטרה-יוגה, מנחת קבוצות, יועצת ומטפלת הוליסטית. מקיימת שעורים קבוצתיים ופרטניים.
akila.yogalove@gmail.com