מדיטציה טנטרית

על פי פרק בספר  "הדרך להגשמה עצמית" מאת סוואמי סאטיאננדה סאראסוואטי, מייסד בית הספר לטנטרה-יוגה בביהאר- הודו.

הגישה הטנטרית למין

 לטנטרה גישה ייחודית לחיים  בכלל ולמדיטציה בפרט. זוהי שיטה לפיתוח אישי המקבלת את החיים בשלמותם ללא שמץ הסתייגות, השרה שיר הלל לחויה האישית.

אין בטנטרה מושגים  כגון "חטא".  מושגים שכאלה, המגנים חלקים מטבענו האנושי הינם אנטי-תזה לשלמות פנימית, לשלווה ולשקט הנחוצים לאדם בכלל, ולמי שעוסק בהגשמה רוחנית, בפרט. כאשר אומרים על פעילות טבעית של האדם שהיא "חטא", גורמים לו להרגיש בושה, אשמה, להיות צבוע, חצוי וכו'.

לא רק שהטנטרה מקבלת את  כל סוגי הפעילות האנושית, היא אף מבקשת להתמיר אותן לפעולות רוחניות, לתרגול של מודעות עצמית ולקדושה.

האינסטינקטים החזקים ביותר באדם  הנם הגנה, הזנה והתרבות.  בעוד שיטות רוחניות שונות מציעות מלחמה בצרכים ה"נמוכים" הללו,  גורסת הטנטרה שגישה כזו אינה אלא הדחקה, דיכוי עצמי. ושה"פסאודו-טוהר" הזה מוביל לחוסר איזון נפשי ואף לתחלואה פיסית.

פתגם טנטרי אומר: "התעלות הנפש באה דווקא ממה ש'מפיל' אותך".  ומכאן נובעת הגישה הטנטרית  למין:  אי-אפשר לעלות מעל הרמה המינית ע"י התכחשות לה. דווקא ע"י קבלת האנרגיה המינית בשלמותה ובאופן מודע  הפיכתה לאנרגיה רוחנית , תתפתח באדם הבנה אמיתית של החיים בכלל ושל חייו בפרט. רק מתוך בסיס יציב יכולה לבוא התמרה נפשית-רוחנית.

 הדרך הנזירית המדחיקה  פונקציה אנושית טבעית כמו המין, היא מאמץ חסר תועלת ומזיק משום שהמיינד מלא בפנטזיות מיניות, מה שמפריע להגיע לברהמצ'ריה אמיתית.

האנרגיה המינית דווקא יכולה לשמש  אמצעי לפיתוח מודעות עצמית ורמות תודעה גבוהות והדרך הזו טובה דווקא לאותם מחפשים רוחניים המתכנסים אל הדרך הנזירית כדי להמנע ממגע אנושי ומאינטימיות כחומה שמאחוריה מסתתרות בעיות אישיות, טראומות וכד'.

הטנטרה לעולם אינה מפחיתה בערכה של מתנת המין. להיפך- היא נותנת את הכבוד הראוי לה. הדחף המיני אינו מושמץ או מגונה כדחף נחות, חייתי, אלא מורם למקומו הנכון, מקום בו שני אנשים עשויים להמיס את גבולות אישיותם ולהתמזג זה בזה ובכך- להתמזג גם עם התודעה הקוסמית האוניברסלית. האין זו מטרת החיפוש הרוחני, היוגה והמדיטציה?

 הגשמה רוחנית היא מטרה די קשה להשגה , ובדרכים  המקובלת נדרשות שנים רבות של תרגול, טיהורי גוף וסיגופי נפש.  לעומת זאת, דרך סקס מודע שני אנשים בעלי רמה רוחנית מתאימה, עשויים להגיע די במהירות לאותה תודעה קוסמית משום שהסקס הוא הדרך הקלה ביותר לאדם לאבד את גבולות האישיות, להמיס את ה"אני" האגואי.
זאת ועוד:  המדיטציה המינית יכול לעורר באדם חוויה דתית מסוג מיוחד:

בקובץ ההרצאות של אושו "טנטרה, רוחניות ומין"  נאמר:
"הטנטרה אומרת,   גש לאקט המיני כאילו נכנסת למקדש. קדושה ומין צריכים להתחבר במוחך לאחד, שייווצר ביניהם קשר אסוציאטיבי, כדי שתוכל לחוש שהעולם  והאלוהי הם אחד".

 למי מתאימה המדיטציה המינית?

 לאורך ההסטוריה פירשו את הטנטרה המינית לא נכון וראו בה דרך המעודדת ומתירנות לשמה. בעידן החושך בו אנו מצויים, בני האדם כבולים לתאוות החושים ולסיפוקים מיניים שונים ומשונים  ולכן קשה להם להבין את הרעיון הבסיסי  שבטנטרה.  מזה כאלף שנה בהודו ובארצות המערב נודעה הטנטרה לשמצה, ואף בימינו אנו  יש הרואים את הטנטרה כלא-מוסרית, מופקרת ובזויה. זאת  מפני שהם משליכים עליה את  רעיונותיהם הנחותים ודעותיהם השליליות על  החיים בכלל ועל המין בפרט.

ולכן קיים קושי עצום בהבנת מה  שכל כתבי הטנטרה מדגישים: מדיטציה מינית היא תרגול רוחני המתאים רק לאנשים בעל רמה רוחנית גבוהה המסוגלים לתפוס את אופיה הנשגב של החוויה המינית.

הטנטרה-שסטרה מדברת על, veera  כלומר, אנשים גיבורים ואמיצים,  בעלי יציבות רגשית. רק להם יש את המסירות והשליטה העצמית הדרושים כדי למנף את האיחוד המיני מעבר לרמתו הרגילה, מעבר לסיפוק התאווה והחושים, אל עבר העולם הרוחני.

בצד אלה המגנים את הטנטרה, רבים נמשכים אליה מכיוון  שהיא עוסקת במין. עיסוק במין הוא כידוע מאד אטרקטיבי, אך למעשה,  התרגול הטנטרי המסורתי אינו מתאים למחפשים הגשמת פנטזיות מיניות וסיפוקים גופניים מיידיים.

למבצעים מדיטציה מינית ברור מראש שאין הם מתמסרים לתענוגות המיניים הרגילים. לא שיש משהו רע בתענוגות מיניים ככלל, אלא שהטנטרה מלמדת איך להתמיר את המין ולהשתמש בו לצורך תרגול מדיטטיבי, לעבודה על  מודעות עצמית, לפיתוח תודעת-על.

ההבדל בין הפעילות המינית המוכרת לבין המדיטציה הטנטרית הוא עצום:  כדי לבצע את המדיטציה הזו, יש להיות  מאומן בשליטה על הגוף החושים, בשליטה על הנשימה ובהתבוננות פנימית. זו הסיבה שבגללה ספרי הטנטרה חזרו והדגישו חזור והדגש שאין לגלות את התרגולים לכל אחד, שרק הגורו יחליט מתי התלמיד מוכן לתרגל את המדיטציה הזו, ושכל תרגולי הטנטרה-יוגה חייבים להיעשות בהדרכתו הצמודה של המורה.

השאסטרות (הכתובים) מדברות על  כך שכדי להצליח במדיטציה הזו, יש לשרש את כל הפחדים המודעים והלא-מודעים.  כדי לעשות זאת, היה על התלמיד להכין את עצמו בהדרכת הגורו, לחיות אורח חיים יוגי,  לעבור תרגולי טיהור וניקוי הגוף והנפש, ללמוד ולתרגל טכניקות לשליטה בגוף, בנשימה ובאנרגיה המינית.
בעבר, היתה הסדהנה הטנטרית מתקיימת  במקומות מבודדים ומפחידים כמו יער, בית קברות, אתר שריפת גופות , וזאת, כדי להתגבר על הפחדים, לפתח אומץ , שיוויון נפש וקבלה מוחלטת.
ברור שבימינו, אין זה רעיון פרקטי להעמיד את תלמידי הטנטרה במבחנים שכאלה, אך עדיין מי שרוצה לקיים את המדיטציה הזו לצורת התפתחות רוחנית, חייב לעבור תהליכים של ניקוי משקעי העבר, שחרור רגשי,  טיהורים  פסיכופיסיים שונים.  (כדוגמת תרגולי הנאו-טנטרה  מבית מדרשו של אושו).

הגישה הערכית העומדת מאחורי המדיטציה המינית

 מטרת היוגה שהמדיטציה היא חלק מאבריה, היא להביא את האדם למצב המכונה "סמדהי" שפירושו מצב של התמזגות, מצב בו  התודעה האינדיוידואלית מתמזגת עם התודעה הקוסמית, מצב שבו התודעה הרגילה, היומיומית, האגואית, הופכת להיות תודעת-על עד שהשניות (הדואליות)  מתבטלת והאדם  מרגיש את אחדותו  עם  היקום.  מצב זה הוא מצב של "מוקשה" – שחרור מוחלט, חרות אינסופית ואושר עילאי.

במדיטציה המינית,  מתמזג האינדיוידואל עם בן/בת זוגו בצורה סמלית: עבור הגבר – האישה שאיתו מסמלת את ה"אלה הגדולה" - שאקטי -  האנרגיה הנשית שביקום,  ועבור האישה , המדיטציה הזו היא מעין סגידה לאל  שיווה  המייצג את האנרגיה הזכרית, הכח הבורא.  התרגול עצמו מעוצב כריטואל דתי הנמשך זמן רב, רחוק מאד מהמעשה המיני ה"נורמלי" שמטרתו הבסיסית אינה אלה סיפוק  עצמי.  המדיטציה הזו היא טקס יפה בצורה בלתי רגילה, חוויה רוחנית אמיתית.  לעשות אהבה בצורה כזו פירושו להעפיל לרמה רוחנית שבה ניתן להעריך מחדש את מסתורי החיים, לראות את הפרטנר כהתגלמות  "העצמי" הטהור. במצב זה מתנסים בני הזוג במצב של הוויה טהורה  ומשאירים מאחור את ה"אני" האגואי, את האישיות.  כך הופכת ההתמזגות הפיסית  למצב של התמזגות עם  האלוהי וכל הערכים הנשגבים הקשורים אליו. ומעל לכל - החיבור המיני הוא חיבור עם הערך העליון ביותר –  האהבה הבלתי מותנית האינסופית שבה מתמוססים הגבולות של "אני"  ו"אתה".

לראות את הנשגב – אמנות הטרספיגורציה

 אחד האספקטים הקשים בסדהנה הרוחנית היא הצורך לתעל באופן מתמיד את כל האנרגיות- הפיסיות, המנטליות, הרגשיות והרוחניות לכיוון אחד ולהתמקד בכמיהה להגשמה רוחנית. לא קל לאדם לעבור מתודעה רגילה למצב של תודעת-על.

לטנטרה יש פתרון טוב ביותר לבעיה הזו: המדיטציה המינית  מאפשרת זרימה אל אובייקט שהתודעה נמשכת אליו באופן טבעי. דרך ההתמקדות במושא התשוקה, מאמנת המדיטציה המינית את מבצעיה בהתמקדות בנשגב, באמנות הטרנספיגורציה שהיא אמנות ההתמרה: במהלך המדיטציה,  בעיני רוחו, מרומם הגבר את האשה  שאליה הוא נמשך באופן טבעי, לסטטוס מקודש, אלוהי, וסוגד לה. ולהיפך- האשה מרוממת את הגבר שאיתה לדרגה אלוהית והיא סוגדת לו. כך הופך המגע המיני ביניהם לעבודת קודש, ובתהליך שכזה נעורים הכוחות הרוחניים הרדומים המצויים בליבו של כל אדם ואדם.

המדיטציה הטנטרית מאמנת את האדם לראות את הנשגב, המקודש, בתוך החיים הארציים ואף בפעילויות היומיומיות. נוצר באדם ההרגל לראות את האנשים שסביבו כהתגשמות ה"עצמי" הגבוה, כביטוי מוחשי של אלוהים, של החיים והטבע, ומתוך תודעה שכזו רואה את כל המעשים, ולו ה"חילוניים" ביותר, כצינורות שדרכם מביאים לידי ביטוי את האהבה, הסגידה והמסירות לכוחות הקוסמיים הללו.

כשמתרגלים לראות את הנשגב בכל, וכשרואים את כל החיים בהקשר זה, כמובן שמתפתחים באדם רגשות דתיים הנובעים מתוך חווייתו האישית. ההקשר הדתי אינו גורם המצוי מחוץ לחיים היומיומיים, אלא הופך להיות מעורה בהם. זאת ועוד – המתרגלים את המדיטציה הטנטרית מקבלים כוחות יוצאים מגדר הרגיל ומשמעות המושג "תודעת-על" הופכת להיות עבורם ברורה לחלוטין.

התוצר הנלווה של מצב תודעה זה הוא שהאדם משתחרר מחלקים "נמוכים" באישיותו- כעס, חמדנות, תאוותנות, גאוותנות ובעיקר- חשיבה שלילית. הוא רואה את עצמו, את סביבתו ואת החיים בכלל ממעוף הציפור, מנקודת מבט גבוהה השמה את הכל בפרופורציה נכונה.

לאור כל זאת, ניתן לומר  שהמדיטציה המינית מובילה את משתתפיה לתהליך מתמשך של גילוי עצמי, מייצרת מצב של סיפוק אישי מתמיד עד שלעיתים האיחוד הפיסי מהסוג הזה הוא כה טרנספורמטיבי עד שפעילות מינית מהסוג הרגיל, אינה נחוצה לאדם ומתרחשת בחייו ברהמצ'ריה טבעית (פרישות מינית).

הנאורוזות המיניות של החברה המודרנית, העיסוק האובססיבי במין, הנם תוצאה של חוסר יכולת לגלות את העוצמה הרוחנית ואת הפוטנציאל הרגשי שבו. המדיטציה המינית, המאמנת באמנות ההתמרה, עשויה להוביל לשחרור, לאינטגרציה אישית ובכך  - לחיים שלווים, מאושרים ולהגשמה עצמית.

הכנה למדיטציה המינית הטנטרית - מה לומדים?

 המפתח לכל מדיטציה היא מודעות עצמית ומודעות אי-אפשר לרכוש ביום אחד. כדי לעשות זאת, יש לאמץ אורח חיים יוגי: חיים ללא פגיעה בעצמך ובאחרים, חיים של סיפוק והסתפקות, הקפדה  על תזונה נכונה, תרגול יומיומי של  אסאנה, פרניאמה  ומודרה(לסוואמי סאטיאננדה יש ספר בשם זה).

אימונים בתנוחות גופניות, תרגילי שליטה בנשימה ותרגילים איזוטריים לשליטה על האנרגיות הנפשיות, הנם  אבני דרך בהתפתחות המודעות.  בדרך זו מפתח השואף הרוחני מודעות לגופו, לנפשו ולתחושותיו. הוא לומד מצד אחד לשלוט בגופו ובכל אחד ואחד מאיבריו, ומצד שני מסגל לעצמו את אמנות ההרפיה. הקואורדינציה המושלמת בין תנועות הגוף והנשימה, האיזון בין אקטיביות לפאסיביות הינם  תנאים הכרחיים לביצוע המדיטציה הטנטרית המינית.

ובנוסף – יש תרגילים טנטריים ספציפיים המתייחסים ישירות לשליטה, לשינוע ולהתמרת האנרגיה המינית. את אלה מקבלים ישירות מהמורה לטנטרה-יוגה  או  מהגורו היודע להתאים את התרגילים ואת קצב ההתקדמות לפי הנתונים והצרכים האישיים של כל תלמיד.

ואג'רולי, סאג'רולי, אמארולי ומולה-בנדהה, הנם שמות של חלק מהטכניקות לשליטה מושלמת על השפיכה ועל הרפלקס האורגזמי ועל המוליכים העיצביים של המערכת המינית.  אלה מיומנויות הכרחיות  למדיטציה המינית הטנטרית ויש לשלוט בהן באמצעות תרגול  יומיומי כדי שאפשר יהיה לקיים את עקרון השליטה באנרגיה המינית (continence), כדי שניתן יהיה להשתמש בה לצורך התמרה של המעשה המיני למעשה נפשי-רוחני (סובלימציה).

פאנצ'אטטווה סדהאנה - תרגול חמשת ה-M

 הטקסטים הטנטריים מדגישים שלסקס יכולות להיות שלוש מטרות שונות זו מזו:
העמדת צאצאים, הנאה, התעלות רוחנית.  לטנטריקה (המתרגל/ת הטנטרה) שלוש התפקודים הללו צריכים להיות ברורים ומובחנים זה מזה.  וכדי להבדיל  מצויה בכתובים הדרכה לסדהנה של חמשת האלמנטים – Panchatatwa Sadhanda)):
בשר ((Mansa   יין ((Madya, דגים (Matsia) גרעיני תבואה Mudra)) ומשגל (Maithuna).

השימוש בחמשת האלמנטים הללו, שניתן לכנותם "חמשת המנחות", אינו עוד ריטואל סתמי אלא נועד לשמש אמצעי לפיתוח המודעות והריכוז, כך שהמשתתפים לא ישכחו  את האופי הרוחני של התרגול.  משתמשים  בבשר ובתבואה לא כדי לשבוע, וביין, לא כדי להשתכר, אלא כדי לסלק את המעצורים, הפחדים ומחסומים רגשיים המפריעים לאנרגיית החיים לזרום בחופשיות.  הטנטרה גורסת כי דווקא  המעבר אל מעבר לגבולות המותר מרחיבות את גבולות האפשר:  השימוש באלמנטים  חושיים סנסציוניים, שאינם מקובלים בחברה, מאפשר למתרגל להתבונן פנימה, להיות עד לחושים ולמיינד.  הדרך הטנטרית ליציאה מהשעבוד  לחושים ולמיינד  אינה  דרך של דיכוי אלא דרך של התבוננות, עדות  ומודעות.

המימד הטקסי בפאנצ'אטטווה הוא מה שהופך אותה למדיטציה גבוהה.  הנוסחה היא תמיד הקדשת האלמנטים הללו כמנחות לשיוה ולשאקטי המגולמים בגבר ובאשה המקיימים את הטקס.  ללא המודעות הזו התרגול מיד מתדרדר לסיפוק יצרים מהסוג המוכר.  סיפוק יצרים אינו רע כשלעצמו, אלא שאז מאבד המפגש המיני את מטרתו כמדיטציה לאיחוד עם הנשגב.
לחמשת האלמנטים בתרגול הזה יכולות להיות משמעויות שונות בהתאם ליכולת ההפשטה ובהתאם ליכולת ההפשטה והראייה הסימבולית של המשתתפים. למשל -  מנחת הבשר המוגשת לפרטנר יכולה לסמל הקרבה של הטבע החייתי שבתוכנו.  מנחת היין יכולה לסמל את נקטר האלמוות , משקה האלים (המכונה אמריט).  ככל שתודעת המתרגלים מסוגלת להתרחב מעבר לתפיסה המקובלת של האלמנטים הללו, לעבור  מהרמה הגשמית אל הרמה הסימבולית-רוחנית,  כך תהיה המדיטציה הזו מוצלחת יותר במובן שהמתרגלים אותה יחוו התעלות ואכסטזה.

מייתונא – המשגל המקודש

ספרי הטנטרה מתווים תרגולים רבים  ומורכבים של משגל מדיטטיבי. זה שלהלן הוא מבין הפשוטים לביצוע. אמנם יש כאן הוראות מדוייקות ושלבים ברורים, אך יש גם לאמץ הגיון בריא ופשוט.

להלן שלבי הטקס:

1) המקום בו יערך הטכס צריך להיות נקי, מטוהר ומקודש.
את ההכנות יש לקיים ביראת כבוד, תוך התכוונות וכיוונון לעבר כוחות הנשגבים.  יש להדליק קטורת, נרות, לבנות מזבח קטן.  אפשר לצייר מנדלה גדולה  של שני משולשים שזורים זה בזה מסביב למקום התרגול.

2) יש לרחוץ ולטהר את גוף הפרטנר/ית  באופן טקסי, תוך תשומת לב ומסירות. לאחר מכן  יש למשוח את הגוף בשמן ותוך כדי כך להתמיר במחשבה את גוף הפרטר כמקדש ואת נשמתו כנשמת האלים (שיוה ושאקטי).

3) בני הזוג מתיישבים  האחד מול השני  בתוך המרחב המקודש שהכינו קודם לכן  וממשיכים בטיהור מנטלי- מדיטציה, שינון מנטרות, ברכות, נגיעות הדדיות.

4) היין, הבשר, הדגים והתבואה מוגשים כמנחה, אותה מגישים הפרטנרים האחד לשני כפי שמגישים מנחה לאל (פראסאד).
במהלך הגשת המנחות, ניתן גם לומר ברכות מילוליות המבטאות את המשמעות הסמלית של האלמנטים הללו כאמור לעיל.

5) לפי התור מנשקים הפרטנרים האחד את ידי השני, את כפות רגליו, המצח, האוזנים,  השפתים, החזה, הבטן, אברי המין, תוך שינון מנטרה כלשהי למשל אום.

6) האשה מתיישבת על הגבר, כורכת את רגליה ואת זרועותיה סביבו והוא כורך זרועותיו סביבה. כך, בחיבוק סטטי, הם נושמים בקצב אחיד שעליו הם משתדלים לשמור במהלך כל התרגול.
אפשר גם שבמהלך הנשיפה ישמיעו יחד את המנטרה  א ו ם.

7) כל אחד מתרכז במולהדרה צ'קרה (בבסיס עמוד השדרה) כשחשים את האנרגיה המינית עולה לגבהים, באמצעות  הנשימה "מושכים" אותה  במעלה עמוד השדרה ושולחים אותה האחד אל השני.

8)  אחרי זמן, כשזרם האנרגיה המינית מתגבר, מחדירה האישה את הלינגם לתוך היוני  ובאיחוד הזה יושבים ללא תנועה, נושמים בקצב אחיד ומביטים זה בעיני זו, תוך התמקדות בעין השלישית (אג'נה צ'קרה)  שבין הגבות. כשמרגישים שהעינים והנשמות מתאחדות, יכולים  לחבר גם את המצח זה אל זו.

חשוב להדגיש: הגבול בין סקס רגיל לסקס מדיטטיבי הוא גבול דקיק ושברירי מאד. אם בני הזוג מעוניינים במעבר לסקס רגיל, אין בכך כל דבר שלילי. העניין הוא ההחלטה, הכוונה והמטרה המודעת של המתרגלים.

אם בני הזוג מעוניינים במדיטציה, יש מספר דרכים לשמור על מעשה האהבה הזה כתרגול טנטרי  שבו המטרה היא להישאר מה שיותר ללא תנועה, בחיבוק סטטי, שתי נשמות מחוברות פיסית נפשית ורוחנית, ללא  הפרעה ו/או הפסקה בתהליך ההתבוננות העצמית:

במהלך התרגול כולו -

א. יש להשתמש בכל השיטות  שרכש התלמיד בתרגולי היוגה לשליטה עצמית, להתמרת האנרגיה המינית ושינועה בתוך הגוף.

א. יש לשמור על קשר עין, שכן הקשר הזה מונע מבריחה אל פנטזיות.

ג. יש להתבונן באדישות ובריחוק  בדחף הטבעי לקיים סקס רגיל, דחף המתעורר מפעם לפעם ככל שהאנרגיה המינית גוברת.

ד. יש לרכז את  המחשבות  בטרנספיגורציה הערכית, כלומר, בראיית הנשמה האלוהית שבפרטנר, ובהיזכרות במשמעות הסמלית של פעילות מינית זו.

כך שוהים בני הזוג ככל שהם יכולים או עד שהצורה הגבוהה, ה"מגנטית"  של האורגזמה מופיעה ובני הזוג מתחילים לרעוד בכל גופם ללא שליטה, אם כי לא מתרחשת פליטת זרע. אורגזמה כזו מופיעה רק כשיש חיבור בכל הרמות הללו.  אין זו תחושה מהירה וחולפת אלא חויה טוטאלית, אכסטטית הנמשכת זמן רב.

אורגזמה כזו מתרחשת  משום שיש פולריזציה בין האנרגיות הזכריות והנקביות של  בני הזוג והן מתאזנות באיזון מושלם. אז נעור הקונדליני ומטפס  בשושומנה (צינור אנרגטי המקביל לע"ש) ובשדה האנרגטי שבין בני הזוג.  זוהי אורגזמה מודעת שבה זורמת אנרגיית התחדשות, חיוניות המפיחה רוח חיים בכל הצ'קרות (המרכזים האנרגטיים) ופותחת אותן. בחוויה הזו עשויים להופיע מצבי תודעה וחזיונות שונים. האישיות הרגילה נעלמת, נמסה בזרמי תודעת הסמדהי.

כללי -  עצות לקוראים

 מדיטציות להעלאת מצבי תודעה לא היתה קיימת רק במסורת הטנטרית ולא רק בהודו.  למעשה, זהו תרגול ידוע ומוכר בכל רחבי העולם במסגרת סיסטמות רוחניות שונות. אלא שכמעט בכל מקום ובכל התקופות, היו התרגולים הללו סודיים ומועברים ממורה לתלמיד או לקבוצות מצומצמות.  המורים הרוחניים שהגו את השיטות הללו לא ששו לפרסמן משום שידעו שמרבית בני האדם, ובמיוחד בחברות שבהן היתה קיימת מידה רבה של דיכוי והפחדה, לא יהיו מסוגלים להבין אותו. כפי שנאמר בתחילת הפרק, במהלך ההסטוריה בהודו, ובמיוחד בתקופת השלטון הבריטי הויקטוריאני, היו רבים שפירשו  את הטנטרה-יוגה בצורה לא נכונה, הטילו דופי בחסידיה והיו אף זמנים שבהם רדפו אותם.

ואף בימינו אנו יש לנושא זה קונוטציות שליליות בציבור הרחב בשל ההסטוריה הארוכה של שלטון הדתות המונותאיסטיות  שהחדירו לתודעתנו את היחס השלילי לגוף האדם בכלל, ולפעילות המינית בפרט, ושסימנו את  המין כ"נמוך" וכ"מלוכלך". ההתניות השליליות כלפי מין הן כה מושרשות, עד שלרבים קשה להבין מה הקשר בין סקס, מדיטציה ורוחניות ומפגש מיני המבוצע בצורה טקסית נראה לרבים מגוחך ואולי אף מצחיק.

סקס היה והינו נושא רגשי טעון. רק מעט אנשים מרגישים די בטוחים בעצמם להתייחס לנושא זה בהגיון, בקור רוח ובאובייטיביות ולא מתוך פחדים, בושה, ו/או גישה שיפוטית ודוגמטית.

לכן המדיטציה הזו מתאימה רק למחפשים רוחניים המסוגלים להשתחרר מכל המוסכמות המיניות, לתרגל אותה באהבה, בכבוד וברוח ספרי הטנטרה העתיקים.  אם התרגול הזה אינו מקובל עליך, בבקשה - לך הלאה,  חפש טכניקות מדיטציה אחרות. יחד עם זאת, אם אתה מגיב בשלילה לרעיון המדיטציה הזו ולרעיון החיבור בין מין והתעלות רוחנית, כדאי שתבדוק בתוכך מה הסיבה המהותית להתנגדותך.

מצד שני, אם  הנך מגלה  חיבה יתרה לטכניקה הזו ומשתוקק לתרגל אותה יותר מדי,  כדאי שתזכור כי התרגול הזה הנו  רק חלק מתוך מרקם שלם  של תרגולי היוגה הטנטרית. סקס מודע הוא רק חלק  מהדרך להתפתחות רוחנית, מהשאיפה לפתח תודעת-על. מאד חשובה ההתמדה היומיומית בתרגולי יוגה עצמאיים, באימוץ ערכי חיים יוגיים, רצוי בהדרכת גורו או מורה ליוגה טנטרית, מנוסה ואחראי. מורה שכזה יוכל לשמור על התלמיד מלשכוח את המוטיבציה הערכית הקיימת בבסיס הטנטרה-יוגה, תזכורת לכך שהחיבור המיני הנו רק ביטוי גשמי של האחדות  הקוסמית, של הליכה מעבר לדואליות  אל מצב של התמזגות אכסטטית עם הקיום כולו.

אקילה (דורית דביר) - מורה לטנטרה-יוגה, מנחת קבוצות, יועצת ומטפלת הוליסטית. מקיימת שעורים קבוצתיים ופרטניים. www.tantra-yoga.co.il