יומן המתנזר

בגמילה הראשונה שלי החזקתי כמעט 3 חודשים. וזה לא היה קשה כפי שפחדתי שזה יהיה. סך הכל זו היתה רבע שנה מפתיעה של גילויים והבנות והלילה שבו זה נגמר, באיזה במלון באילת, על-אף כל הזיקוקים והאפקטים התחושה הכללית היתה די באסה. רציתי להמשיך שנה.

עכשיו זה זכור לי כתקופה נחמדה מאד. עלעול ביומן שכתבתי אז מוכיח שההתחלה היתה קשה ואז דברים הסתדרו. איך הסתדרו? כי לעזרת הגבר המתנזר באה עובדה פיזיולוגית אחת פשוטה שתוארה בלשון חז"ל במילים: "איבר קטן לו לאדם, מרעיבו שבע, משביעו רעב" (מסכת סוכה ע"ג). העיקרון הזה גורס שכל מה שצריך לעשות זה רק להחליט על ההתנזרות והגוף כבר יעשה את שלו. הפיתוי מסתבר הוא פחות גדול מצפוי.

"למה לי?" ישאל את עצמו הגבר הממוצע. "מה רע בלגמור, לאונן? זה שסתום לחץ..."
ישנן הרבה תשובות לשאלה הזו אבל הטובה ביותר היא (ואולי הקשה ביותר להבנה): בשביל להרגיש משהו חדש בחיים. או בלשון הפרסומאים: "אוהבים ריגושים? (כן!), רוצים להיות מוטרדים פחות, רגועים יותר (כן!), אז התנזרו לחודשיים מאוננות וסקס ותגלו את עצמכם מחדש!"

כמו בכל גמילה - היה קריז בלי.

("בלי מה"? אני שואל את עצמי. "בלי הבולבול". התשובה. כי זה לא היה רק בלי לשכב עם נשים, בלי להתחיל איתן, בלי לאונן... אלא בלי לתת juice למחשבות סקס שבאות מהצ'קרות התחתונות).

אז הימים הראשונים "בלי" היו קשים. הרגשתי זקן. מדשדש בבית. כל פעולה הזכירה לי איש זקן. כל יוגרט שאכלתי, כל יציאה לדואר, קריאת העיתון בבוקר...

גבר בלי בולבול מרגיש סבא.

ב5.5.2005 אני כותב:

איש צעיר בן 37 בשיא כוחו. הגיש סדנאות, הקים מרכז מדיטציה, ביים סרטים לכל הערוצים, היה נשוי, עשה ילד – מה יש לו בחייו?

"אדם זקן - מה יש לו בחייו?
הוא קם בבוקר, ובוקר בו לא קם.
הוא מדשדש אל המטבח
ושם המים הפושרים יזכירו לו
שבגילו ... שבגילו ...

אדם זקן, מה יש לו בבקריו?
הוא קם בבוקר קיץ וכבר סתיו
נמהל בערב בנורות חדרו.
ממסעו במסדרון הוא טרם שב
כי שם הוא עוד חשב ...
מה לעשות עתה ומה לקרוא
אדם זקן ..." (דוד אבידן)

אני נזכר בראיון שקיימתי עם דוד אבידן בתוכנית "36 בלילה" – השנה 1995 האיש לא יודע אבל הוא רחוק חודשים אחדים בלבד ממותו אבל בתוכנית הוא מפלרטט עם כל מאזינה שצלצלה. מנסה לקבוע דייט איתן, חוקר אותן על המיניות שלהן... אדם זקן מה יש לו בחייו – את הליבידו שלו. כולם באולפן חשבו שהאיש פתאטי. למה פתאטי? כי החרמנות יאה לצעירים לא לזקנים. אלוהים אדירים, אני חושב לי בפחד – רק שלא יהיה כך בגיל 62.

אדם זקן מה יש לו בחייו? המיניות שלו ממשיכה להניע אותו אבל כוחו כבר לא במותניו. הוא חומד הוא כמו בן 17 בלי שום יכולת לפתור את החידה – מה ייתן לי שקט.אני כותב ביומן: כבר שש שנים אני מדריך ומתרגל טנטרה יוגה ואפילו כתבתי את המדריך "להזדיין בסבלנות" שמפרט אחדים מסודות הטנטרה לגברים. ניסיתי כל דבר כדי לשלוט ביצר (ובהצלחות תקופתיות מרשימות) אבל אם לשים את היד על הלב, ברור לי שלא פיצחתי את השאלה – "למה אני לא מצליח לאלף את סוסי. למה אחת לכמה זמן הוא מעיף את רוכבו, מתפרע בלי שליטה.?" שלושה ימים ב"זורבה" וכמו פורפרה הוא מריץ אותי מהצ'אי-שופ, לבודהה-הול, לחדר האוכל, חסר מנוחה. מחפש את ההיא, מתאכזב, מחפש אחרת, רואה אותה בבריכה עם ההוא... לא מצליח לשבת במקום, דוהר על סוס שלא מתקשר איתי..".

12.5.2005

שבוע גמילה וכל המיניות עולה לעיניים. אני חומד – ביג טיים. רגלים של נשים ברחוב – ואוו. טוסיקים. ידיים מטופחות, אני משתגע. בפגישת עבודה אישה יפיפייה. העיניים שלי טורפות אותה. על הידיים, טיפוח ציפורניים, גודל חזה, בדיקת כפות רגליים וסקירת התחת שלה כשהיא קמה לענות לטלפון (אה...! לא מושלם!) ומחשבה אחת רפיטטיבית – חכה חכה... מעכשיו זה יהיה ככה. היקום יבחן אותך עכשיו באמת...

אני נוסע בטוסטוס וכמעט מתהפך. נערה ברחוב. אני רואה אותה מאחורה, כולה מחמדים: מכנסונים לייקרה צמודים חובקים ישבן עגול שפלחיו מרקדים עם כל צעד שהיא עושה, מפזזים: דונג דונג דונג אני שומע את שירת המלאכים וכמעט מתעלף מרוב חמדה. ואוו, איך דוסים חיים בעולם כזה פורנוגרפי? אף פעם לא שמתי לב לכך. כנראה בגלל הפורנו באנטרנט. טפו! שיקחו את הזבל הזה לעזאזל!

25.5.2005

אני רוצה כבר לא להרגיש את זה. להפסיק לקום בבוקר ושהמחשבה הראשונה תהיה - אתה נזיר. אני רוצה שזה יעלם, יתמסמס לתוך חיי ויהפוך לחלק ממני. שלא אחשוב על זה כל כך הרבה. בגמילה מסיגריות אתה זורק את הסיגריות, נאבק בקריז מתקופה מסוימת ונרגע. אבל את הזין אי אפשר לזרוק והוא לא נותן לך לשכוח אותו. בלילה חלומות, בבוקר זיקפות בוקר. וביום רחמים עצמיים. הצורך במגע, בחיבוק ברכות הולך וגובר.

7.6.2005

טנטרה טנטרה טנטרה כל העולם מסביבי טנטרה. בחור מצלצל עושים סרט על קללות. האם יש אמת בכך שקללות הן חלק מהתהליך הטנטרי? בחורה מצלצלת, רוצים לעשות סדרת טיפים על טנטרה בואללה - רוצה לכתוב? חבר מצלצל, בוא נעשה קבוצת שבועית ללימוד טנטרה. יללא.

אני מפחד מחשיפת הטנטרה. כל פעם שמשהו מציע לי משהו שקשור בטנטרה אני מתכווץ. מסתבר שעבורי טנטרה היא דבר ממש-ממש לא פשוט; אני חושב שהיא שיטה מאתגרת ואמיצה שדורשת משמעת שמביאה אותך אל מעבר לתשוקות אבל אצל כולם היא נתפסת כעונג רוחני. אולי הם צודקים ואני טועה?

מחשבה חדשה.
אולי אני מסבך את העניינים?  אני שונא את הפער בין הטנטרה שלי לטנטרה של העולם. קראתי משפט שאהבתי בספר שלי להזדיין בסבלנות: "טנטרה זה לא סקס רגיל שבו אגו עושה אהבה עם אגו אחר... אסור שהתענוג של האחר יהפוך לעיקר..." נרגעתי לשתי דקות ושוב נחרדתי: אם כולם רוצים טנטרה כדי שיהיה להם סקס יותר טוב. האם אני בכלל יכול לעזור להם? אולי אני רק מסבך אותם בסיבוך שלי?

האם אני בכלל מאהב טוב?
החלטתי לצלצל שכמה נשים שהייתי איתן לאחרונה ולשאול "אני מאהב טוב?" קצת פחדתי מהתשובות, אבל עודדתי אותן לומר את האמת ולא להתנחמד.

ה. (לילה באוהל ברינבו)"יש לי תמונה חזקה ממך שהיית לגמרי שם. הסתכלתי עליך ואתה עפת. כולך בעיניים סגורות היית כולך בגלים. כולך היית שם. לא יודעת מה זה טוב או רע, אבל מבחינתי בטוח אפשר לומר שזה לא היה רע".

מ. (מערכת יחסים ארוכה) "לא יודעת לא יכולה לענות לך על זה. הדברים ביננו הם יותר מידי רגישים ומורכבים מבחינתי כדי שאני אומר לך אם אתה מאהב טוב."

ל. (לילה אחד בחושה בסיני): "ואללה. אז אהה... קשה לי להגיד. היה טוב אבל זה קשור בנסיבות במקום. לא היה לי כל כך נוח על המזרונים. אבל חוץ מזה היה טוב."

ר.: (מפגש של לילה אחד) "אתה מה זה מפתיע אותי... יצאתי מהמפגש איתך מאד מבולבלת, היה לי מאד מוזר להיות אתך. הסקס עצמו היה מאד כייפי אבל היה לי מוזר..."

נראה לי שאני מאהב ככה-ככה.

16.7.2005

ההתנזרות מביאה שקט. כי אני אומר לא. להכל. קל לי. בחורה יפה ברחוב, אני לא מסובב את הראש. אישה יפה בפגישת עבודה, אני לא מנסה להקסים אותה. חברה מצלצלת לשאול אם בא לי לצאת להשתכר בנמל. בשביל מה. לא. לא. לא.

איזה קל. קל להיות נזיר!
משהו שאני כל כך רוצה בורח ממני. איך שאני עוזב אותו הוא רודף אחרי. נשים מחזרות, מצלצלות לברר מה איתי. אין לי מה לתת להן. שוב אני מהרהר במילותיו החידתיות של רבי יהודה הנשיא (אבות דרבי נתן נוסח ב') "עשית רצונך כרצונך – לא עשית רצונך כרצונו (של האל). עשית רצונך שלא כרצונך – עשית רצונך כרצונו. רצונך שתמות – מות עד שלא תמות. רצונך שתחיה – אל תחיה עד שתחיה." הציווי "מות עד שלא תמות" אינו מתייחס למוח קליני אלא למשהו בתוכי שצריך למות, כדי לאפשר לדבר אחר את החיים. זה טוב להרוג את המיניות לעוד כמה זמן.

20.7.2005

אחרי חודשיים אני מסתכל על פורנוגרפיה באינטרנט. לא קונה את זה. זה לא עושה לי כלום. הפורנו מנציח את הקוס בתור עיקר העיקרים. והוא מתייחס לא יפה לפרח הנשי. למקדש האהבה. הוא מגלח אותו, חושף אותו, פושק אותו, מחדיר אליו אביזרים. בארי לונג כותב על "הפות הריגשי" בתור מה שמונע מנשים רבות להינות ממין. "פות ריגשי" הוא פות שנחדר יותר מידי פעמים בגסות, שנפגע, נעלב, נוצל, דימם. בהסתכלות בפורנוגרפיה אתה רואה את זה קורה מול העיניים בריל-טיים, איך נערות פוגעות בעצמן כדי שאתה תאונן עליהן. ובחינם.

27.7.05

אילת.
נגמר.
חבל שהתפתתי.
צריך לגייס כוחות ולהתחיל שוב.

_____________________________________________

רפיק - איש תקשורת ורוח, שמצליח לשלב בין השניים בחינניות. מנחה סדנאות ותיק למדיטציה וטנטרה, מפיק פסטיבלים מוצלחים, ואף נותן בחתונות, לכן זכה גם לכינוי הרב-פיק. התחנך באשרם של אושו בפונה, ומאוחר יותר גם לימד שם בעצמו. יזם את הקמת "אשרם במדבר" שבשיטים, והקים עם צוות נמסטה את פורטל הטנטרה המצליח:www.Tantra.co.il
לאתר של רפיק: www.omCenter.co.il 
אי-מייל: rafeek@omcenter.co.il