כל משבר הוא הזדמנות

יחסית לסדנאות המופרעות שמתקיימות באשרם של אושו בפונה, "להתבונן באש" הינה סדנת מדיטציות זוגית מהוגנת מאין כמוה: מספר שווה של גברים ונשים מתרגלים, בלי שום עירום או מגע, מפגש אחרי מפגש של ישיבה בחיבוק ותרגול נשימות בתנוחת יוגה זוגית הקרויה "שאקטי שיווה" שבה הגבר מלמטה בישיבה מזרחית והאישה עליו. כגבר לא גדול במיוחד התנוחה הזו חייבה אותי למשמעת של יוגיסטים, להתמודד עם רגלים נרדמות, כאבי גב... בקיצור, טנטרה זה לא פיקניק...  

בבוקר היום הראשון, כשהקבוצה הגיעה לנקודת ההתכנסות, אף אחד לא הצליח להתעלם מיצור ג'ינג'י גדל מימדים, בעל פאות לחיים שעמד בלב החבורה המקשקשת ונאם בקול רועם. אם יש דבר שקשה לי זה אנשים גדולים, ידידותיים מדי, שתופסים מקום יותר משהטבע הנדיב חנן אותם ממילא. עד סוף הסדנא אני אכיר אותה טוב: היתה זו סבינה האוסטרית, האישה ששלושה ימים ניסתה לעשות איתי מדיטציה בזמן שאני מצידי במשך שלושה ימים מנסה להתחמק ממנה. בכל פעם שהמדריך היה אומר "עכשיו תמצאו בן זוג למדיטציה הבאה", יכולתי להרגיש את עיניה הארנביות סוקרות את החדר מחפשות לצוד אותי. פעם אחרי פעם הייתי מזדרז להציע את עצמי במהירות לכל אחת מהמשתתפות האחרות רק כדי שאם חלילה אתפס בידיה העבות של סבינה אוכל לעפעף בריסיי בהתנצלות מעושה, "כבר יש לי מישהי..."
אלא שיום אחד, כמו כל כלב, בא יומי; המדריך אמר "עכשיו תבחרו בת זוג" ואני הסתובבתי לכיוון הלא נכון ו...אופסי... נעמדתי פנים אל פנים מול האוסטרית העולצת שנהמה לעברי, "סוף סוף ...".
אתם בטח מבינים: סבינה היא הענק טוב הלב, זה שכוחו בליבו ונזקו בתמימותו. עם כזה דבר אתה רוצה ללכת למשחק חוץ בכדורגל או לשדוד את הזהב של הדרקון – לא לתרגל נשימות. 
נאנחתי עמוקות בעודי כושל אחריה לפינת החדר, מנחם את עצמי בעקרונות הרוחניים הידועים: ש"כל קושי הוא שיעור" וש"כל משבר הוא הזדמנות" שמעולם לא נשמעו לי נבובים יותר. הבאנו שתי כריות והתיישבנו – הפוך. ברגיל כאמור הגבר מחזיק את האישה עליו. אלא שכאן, בגלל הבדלי גודל ומשקל, התיישבתי אני עליה, התחבקנו והתחלנו לנשום ביחד.
דבר ראשון – גילוי גדול – וואוו, נוח! לשבת על אישה גדולה שתומכת בך זה ממש מרגיע וכיף. החיבוק של האוסטרית היה הדבר הכי תומך ומכבד שהרגשתי. חוץ מזה, היא פשוט היתה שם בשבילי, קיבלה אותי כמו שאני: סגור, לא מקסים, מתגונן. לקח זמן עד שנרגעתי. לא יודע כמה, אולי פשוט נרדמתי בחיקה אבל להפתעתי בדקות האחרונות של המדיטציה מצאתי את עצמי נושם איתה בהרמוניה, מביט ברכות בעיניה הורודות, וחש את ליבה הקט פועם יחד עם שלי. זה היה ללא ספק הסשן הטוב, המחכים, המרגש והמעמיק ביותר שעברתי עד אז – סבינה בעצם לימדה אותי איך להיות גבר ודרכה הבנתי בו כמה כללי זהב בעבודת הטנטרה שמלווים אותי עד היום:
- שמדיטציה זוגית של נשימה זה הדבר שהכי פותח את הלב.
- נשים "מכוערות" הן לפעמים יותר מרגשות מנשים "יפות".
- כדי ללמוד את עצמו גבר צריך לפעמים להיות בתפקיד של אישה.
- סבלנות אין קץ נותנת תוצאות מיידיות.
- שבאמת, כל משבר הוא הזדמנות.


 _____________________________________________

רפיק - איש תקשורת ורוח, שמצליח לשלב בין השניים בחינניות. מנחה סדנאות ותיק למדיטציה וטנטרה, מפיק פסטיבלים מוצלחים, ואף נותן בחתונות, לכן זכה גם לכינוי הרב-פיק. התחנך באשרם של אושו בפונה, ומאוחר יותר גם לימד שם בעצמו. יזם את הקמת "אשרם במדבר" שבשיטים, והקים עם צוות נמסטה את פורטל הטנטרה המצליח:www.Tantra.co.il
לאתר של רפיק: www.omCenter.co.il 
אי-מייל: rafeek@omcenter.co.il