הסוד השלישי - סוד הסקס הפאסיבי
סקס פסיבי. מדיטציה משותפת
זה היה סיפור המדיטציה האקטיבית. הסקס האקסטטי. היה הרבה מה להגיד עליו. תנו לנו לגוון לכם את העבודה ולספר לכם מעט על הסקס הפאסיבי.
הדבר הראשון ששמעתי על טנטרה היה בשיחה של אושו עם תלמידיו שבה הוא הסביר שטנטרה קורית כאשר הגבר חודר לתוך האישה ונח בתוכה זקור ושקט. הוא הקדים ואמר שעל בני הזוג להתחיל את כל המשגל בהתלהבות רגילה, שחובה עליהם לעורר זה את זו ולענג את גופם כמו שצריך ורק כאשר האיברים מוכנים לחדירה, יש לקחת נשימה עמוקה, להיכנס ולא לזוז יותר.
הוא אמר: "יש סוג אחד של אורגזמה בה אתה מגיע לשיא של ההתלהבות. טנטרה עוסקת בסוג אחר של אורגזמה. אם נקרא לסוג הראשון אורגזמת- פסגה, אז לאורגזמה הטנטרית ניתן לקרוא אורגזמת-עמק שבה אינך מגיע לשיא הריגוש אלא צולל לעומק ההרגעות. התלהבות צריכה לשמש את שתיהן בהתחלה. בכל מצב, אם אתה הולך לפסגה אתה משתמש בהתרגשות, מגדיל אותה ומגדיל אותה ואיתה גם תסיים. אם אתה הולך לעמק, ההתרגשות תעזור לך להיכנס. ברגע שנכנסת שניכם יכולים להירגע. שום תנועה אינה נדרשת. אתם נרגעים בחיבוק אוהב. כאשר הגבר חש או הגברת חשה שהזקפה הולכת ונחלשת רק אז קצת תנועה וההתרגשות חוזרת. אבל אז הירגעו שוב. אתם יכולים לשהות במצב כזה שעות ארוכות בלי פליטה ואז תוכלו להרדם ביחד. זוהי אורגזמת עמק...שימו לב, שלא יהיה שם שום מאמץ. צופו בשלווה, רק אז העמק מגיע וכשהעמק מגיע אתם מבורכים, הסקס נעלם והוא הפך למדיטציה[7]
מכיוון שאושו המציא מדיטציות רבות, ובהן קונדליני (מדיטציה בריקוד) ודיינמיק (בקפיצה וצעקות) נדהברמה (בהמהום) וצ'קרה סאונדס (בקולות) לא הייתי בטוח באותה תקופה שלא מדובר בעוד מדיטציה שהוא המציא להנאתם של חסידיו.
עברו השנים וגיליתי שאין בטנטרה רק טכניקה אחת אקסקלוסיבית שמי שמבצע אותה יחשב טנטריסט ומי שלא - לא. לכן, באמת מאד יכול להיות שאושו שזר פה משהו משל עצמו. מצד שני כל הטכניקות האחרות של הטנטרה הפאסיבית כל-כך דומות בבסיסן, שהמדיטציה בזיון כפי שהציג אותה אושו בהחלט אינה חורגת מהתו התקן הטנטרי הרגיל. למשל:
באשרמי טנטרה בהודו רוב טכניקות הטנטרה הן מדיטציות ליחיד. בהיה בשמים עד להעלמות בתוכם, ציפה בנהר עד להעלמות בתוכו וכן הלאה.
רבים מהנזירים מבצעים בכל זאת מדיטציה משותפת כאשר הם יושבים זה מול זה ומביטים בעיניים עד העלמות.
באשרם בפונה, מקום בו חיים בקהילה אחת גם גברים וגם נשים נוהגים לקיים קבוצת מדיטציה מעורבת שבה הגברים והנשים היו מתחבקים (עם בגדים) עד שהיו מגיעים להעלמות זה בתוך זו.
 כלומר עיקרון אחד בסיסי יש לתרגילים שמנינו. בכולם האדם בוחר אובייקט ונעלם בתוכו. זהו אימון בקבלה במובן המילולי שלה - קליטה, ספיגה. וגם בעקיפין ב'קבלה' במובן המיסטי היהודי. אומר אושו, "קבלה היא מצב של אי-מחשבות. כאשר אתה לחלוטין ריק מכל מחשבה, כשלתודעה אין קשר, כאשר המראה משקפת כלום, זוהי קבלה. קבלה היא הדלת לאלוהי. זרוק את המחשבות והייה.עם המחשבות אתה קילומטרים רבים מלהיות. כמה שיותר תחשוב ככה פחות תהיה. כמה פחות תחשוב, ככה יותר תהיה. וכאשר אינך חושב בכלל, אלה הרגעים שנשמתך מביעה את עצמה בשלמות.
האם אתם שומעים את הקוקיה? אתם שומעים את הציפורים? זוהי קבלה, זהו מצב קוסמי של דממה פנימית; אין תזוזה, כלום לא נע ובכל-זאת אינך ישן, ובכל זאת אתה ערני לחלוטין. כאשר שקט פנימי וערנות נפגשים זוהי קבלה וקבלה היא התכונה הדתית החשובה ביותר."[8]
המדיטציה הפאסיבית הטנטרית קלה הרבה יותר מהמדיטציה האקטיבית שתוארה בדפים הקודמים. היא הרבה פחות מעייפת ודורשת סוג שונה לגמרי של מודעות עצמית. המדיטציה הפסיבית צריכה לפתוח את מפגש הרכיבה על גל הריגוש וגם לסיים אותו. כלומר משגל טנטרי טוב יתחיל ברגיעה, ימשיך בסערה ויסתיים ברגיעה שוב. אחדות, הפרדה, אחדות; כמו החיים.
|