מציאות ומיתולוגיה אישית

דרכים רוחניות אינם מתימרות בדרך כלל לשנות את המצב האובייקטיבי של חיינו.
השורש הפנימי של גדילה רוחנית עוסק בשינוי הדרך בה אנו מתייחסים ומפרשים את המציאות.
פתגם זן אומר שגם לאחר ההארה המים נשארים אותם המים ועץ נשאר אותו העץ. גם פסיכולוגים וגם פוליטיקאים יסכימו עם בודהה שמה שקובע את חומרתה של בעיה הוא הדרך בה תופסים אותה. אנסה במאמר זה להגדיר מהי תפיסה רוחנית ולהציג כיצד היא באה לידי ביטוי בשתי דתות מרכזיות, בודהיזם ויהדות.

החיים בסבל -החוויה האנושית המשותפת

פסיכולוגים, מורים רוחניים וקומיקאים אמריקאים כולם מסכימים כי משהו בסיסי דפוק בהוויה האנושית.
באופן אובייקטיבי מצב הקיום האנושי הוא די עלוב. חיים מוגבלים, זקנה ומעגל בלתי נגמר של בעיות שבסופם מוות.
התחושה הזאת נעוצה בין היתר בעובדה שאנו חיים תחת השפעה של כוחות שונים ובלתי צפויים שבכל רגע יכולים להפוך את חיינו מהקצה אל הקצה.
בבודהיזם קוראים לזה "דוקהה" או סבל קיומי,ביהדות החטא הקדמון ובפילוסופיה שופנהואר קרא לזה "אינות".

חשיבה יום יומית

בחשיבה יום יומית אנו מסתכלים על העולם כמורכב מהמון כוחות שאין לנו שליטה עליהם.
הגשם והשמש,המכונית שחותכת אותנו בכביש,נפילת שערי המניות ובת הזוג שמחליטה לעזוב.
גם בתוכינו יש כוחות שאין לנו שליטה עליהם - הכעס והקנאה, החמדנות והבלבול...

יוון, שבט האפצ'י והכנענים – או "עובדי אלילים"

היוונים העתיקים קראו לכוחות השונים האלה אלים.
היה להם אל לשמש ואלה לירח, אל לעיטוש ואלה לאהבה, אל להימורים ואלה לשמירת האחדות המשפחתית.
דרך טקסים ומנחות לאלים, היוונים האמינו כי ניתן לשלוט או לפחות להשפיע על הכוחות השונים.
גם השמאניזם והאנימיזם ששלטו בעולם העתיק, החל מפולחן האלות הכנעני וכלה באינדיאנים של אמריקה הצפונית ראו את המציאות כמשחק בין אין ספור כוחות איתם "צריך להסתדר".

פיתגורס ונוסטרדמוס - או "עובדי כוכבים ומזלות"

היו בין היוונים והרומאים כאלה שבחרו לצמצם את הכוחות השונים לשתיים עשרה. היו אלו האסטרולוגים, אלו תפסו את המציאות כנשלטת על ידי 12 המזלות ושבע כוכבי הלכת.
דרך חישובים אסטרולוגיים יכול היה האדם לדעת את גורלו .
הגורל היה מעל לאלים וגם הם היו נתונים למרותו.
האסטרולוגיה הוודית של הודו הייתה אופטימית יותר - דרך פולחן לכוכבים יכול היה האדם להשפיע על מצבו.
בהודו יש עד היום מקדשים בהם מתקיימים פולחנים לכוכבי הלכת השונים.

החידוש שעשתה היהדות במערב והבודהיזם (בין היתר) במזרח היו בכינון המציאות כולה על כוח אחד.
ביהדות של אברהם אבינו כוח זה נקרא אלוקים בבודהיזם הוא נקרא קארמה.

בודהיזם או יהדות – על איזה צד של המטבע אתה מסתכל

בודהה ואברהם הבינו את המציאות כמבוססת על כוח אחד אבל כאילו הסתכלו על צדדים הפוכים של המטבע.
אברהם הבין את הכוח ששולט במציאות ככוח בעל "אישיות" ותאר אותו ככוח "טוב ומיטיב" שבשורשו חכמה "אין סופית".
בודהה ראה את הכוח הזה ככוח לא אישי, שלילי שבשורשו "בורות".

הפיתרון של אברהם לסבל וה"אינות" היתה בלתקן את היחס לכוח הזה. הפתרון של בודהה היה להתנתק מהשפעת הכוח הזה.

בודהה ראה את כל הקורה לנו כתוצאה של קארמה.
הקארמה היא חוק טבע בל יעבור בו לכל מעשה שאנו עושים יש תוצאה.
התוצאה של מעשה טוב הוא הנאה ושל מעשה רע, סבל.
לדעתו אנו ממשיכים ליצור קארמה ולחיות במעגל מגביל של הנאה וסבל בשל הבורות שלנו לגבי המציאות.

גם המקובלים היהודים ראו את החיים בעולם הזה כסבל וצמצום בלתי נסבל.
בניגוד לחשיבה הבודהיסטית העולם מבחינתם אינו רק סבל.
לדעתם מאחורי הסבל עומד כוח חיובי.
בבסיס האמונה היהודית אלוהים ברא את העולם כדי להיטיב לנבראיו,
דרך תיקון פנימי "מושך" המקובל עונג בלתי מוגבל בחיים אלו ובעולם הבא.

אז מי צודק יותר?

בודהה היה יכול להיחשב לאתאיסט קיצוני בימיו.
הוא שלל כל תפיסה פוזיטיבית של אלוהים.
הוא דיבר במונחים אנטי מיסטיים וכמעט פסיכולוגים .
בסופו של דבר הוא נתן לנו להרגיש שאנו תחת שליטה של כוח אוטומטי, אטום ובלתי אישי - הקארמה.

כל כך שונים אבל מובילים לאותו מקום – הוכחה

כשבודקים באופן פרקטי מה ההשלכות המעשיות של הבודהיזם ניתן לראות הלימה מאוד גדולה לחשיבה יהודית מנקודת מבט מעשית ומחשבתית.
אביא להלן מספר דוגמאות שימחישו זאת:

אין לכעוס כלל

בבודהיזם אין טעם לכעוס היות וכל מה שקורה הוא תוצאה של מעשים שליליים בעבר, ולכן בדיוק מה שצריך להיות.
כשמישהו עושה לך משהו רע מה שצריך לעשות זה לרחם.
לדוגמה: אדם שפגע בך עזר לך "לשרוף" קארמה שלילית, בעוד שהוא יצר לעצמו הרבה קארמה כזאת לעתיד.

 ביהדות אין טעם לכעוס. כעס הינו חסרון האמונה, ומראה בעיקר חוסר יכולת לראות את כוונת האל הטוב ומטיב מפרספקטיבה אנושית צרה.
כל אדם שפגע בך לא באמת עשה זאת מבחירה, זה היה אלוהים שהתבטא דרכו כדי לבטא את הצדק האלוהי ולאפשר לך צמיחה.

יש לעשות טוב ולהישמר מרע

בבודהיזם יש לעשות כמה שיותר מעשים טובים ולהימנע ממעשים רעים.
אתה תמיד רוצה לצמצם קארמה שלילית ולחזק קארמה חיובית.
כך בסופו של דבר יקרו לך כתגובה פחות דברים כואבים ויותר דברים נעימים.

ביהדות אתה לא רוצה לחטוא לאלוהיך, האב השמימי. עליך לשמור על ציווי המוסריים של מלך מלכי המלכים. ככל שתחייה קרוב יותר לרצונו כך הוא ישפיע עליך יותר חסדים ופחות עונשים.

חשוב להתפלל

בבודהיזם אתה מתפלל.
התפילה הבודהיסטית נועדה ליצור קשר בין המאמין לבין המורה (הבודהה), תורה (הדרמה), והקהילה הרוחנית (סאנגה).
התפילה היהודית נועדה ליצור קשר עם אלוהים, תורה וכנסת ישראל.

למדוט

גם אם יגידו לנו שאין ממש מדיטציה ביהדות, המשפט הראשון אותו אמר אלוהים לאדם היה "אייכה?".
אלוהים ידע כמובן היכן "אדם" נמצא ובמילא לא היה שם אף אחד אחר. "אייכה?" היה הדרכה לאדם לחפש היכן הוא עצמו נמצא.
זוהי הכוונה לזכירה עצמית ומודעות. כמו שאמרו חז"ל "אדם נמצא היכן שמחשבותיו הן"
מה יותר מדיטציה מזה?!

הבסיס של מדיטציות בודהיסטיות הוא אותה זכירה עצמית ונוכחות.
ב"מהה סטיפטנה סוטרה" מסביר הבודהה שמדיטציה היא מודעות למחשבות, רגשות, מבנים מנטאליים ותחושות גוף,ובסופו של דבר - "אייכה".

לסיכום

בבודהיזם וגם ביהדות מאמינים שקיים אושר "אמיתי " ו"בלתי מוגבל" הממתין למאמין בסוף הדרך הרוחנית.
זהו "גמר התיקון" וגן העדן היהודי או הנירוונה הבודהיסטית.

הדרך להגיע לשם היא לחיות על פי התורה או "הדהרמה" הבודהיסטית (שפרושה תורה).
בשני המקרים אין ליחס חשיבות "לאלים הקטנים" אלה רק לאל האחד, "אדוני צבאות" או "חוק הקארמה"

שתי הדרכים מביאות את המתרגל האמיתי לשחרור מהפחדים האוניברסאליים של הקיום האנושי.

ניתן לומר שבודהה ואברהם הסתכלו על שתי צדדי המטבע, החשוך והמואר ויצרו כל אחד דרך שמתאימה למבנה מסוים של אישיות.

יהודי מאמין אומר שלוש פעמים ביום את תפילת " עלינו לשבח" בא נאמר "ברוך שלא בראנו כעמי הארצות, שהם מתפללים להבל ולריק ורק אנו מתפללים למלך מלכי המלכים."
גישה כזאת חסמה יהודים לאורך ההיסטוריה מלהבין ולכבד גישות אחרות ולקבל כלים נוספים להתפתחות.

בסופו של דבר אולי "אלוהים גדול מידי מכדי להיכנס לדת אחת" ואולי המוחות האנושיים שונים מידיי מכדי שדרך אחת תתאים לכולם.

ישו אמר: "תשפוט את העץ על פי פירותיו".
בסופו של דבר אולי כל אחד מאיתנו צריך לבחון מה עובד בשבילו ומה מאפשר לנו להיות טובים יותר.
 

רן דרן - M.A במדעי הדתות. מורה ליוגה טנטרית וטנטרה, מאמן רוחני ואסטרולוג. למד טנטרה ויוגה טנטרית בהודו, תאילנד, רומניה וישראל. מנהל פורום טנטרה כאן בנמסטה. www.randeren.com