אהובי אינו קיים

מאת סמדר מילר

"אהובי אינו קיים"

הכיצד?
הלימוד הכי משמעותי בחיי העכשויים, המתנה הכי גדולה שיש לי לתת היא התובנה ש"אהובי אינו קיים". אלו המפתחות לגן-עדן זוגי, וזה גם הדבר שהכי מאתגר א-נשים.
זה בלתי נתפס! האדם הזה הוא הדבר הכי מוחשי עבורי: אני נוגעת בו, מריחה אותו, ישנה לצידו… לעיתים במשך שנים! אני מכירה את מראה פניו טוב ממאשר את מראה פניי. איך ייתכן שהוא לא קיים?!
היש דבר קיים יותר ממנו?
למה כל-כך קשה לנו לשחרר את האשליה שיש משהו קיים שם בחוץ?
שיש מסביבי משהו פרט להולוגרמות שמשקפות לי את עצמי?

החקירה שלי הובילה אותי לתובנה המרעישה שקיום הזולת מאשר לי את קיומי שלי:
אני מתחככת במשהו, אני מתנגדת למשהו, אני נוגעת במשהו – אני קיימת.
מישהו אוהב אותי, מישהו כועס עליי, מישהו מגיב אליי – אני קיימת. אם המישהו הזה אינו אלא בבואה המביטה עלי – אולי גם אני, איני אלא בבואה?
אני ממליצה בחום לכל מי שחפץ בחיי עוצמה וחופש, להעז להישיר מבט אל התהום האפלה של הפחד מפני חוסר הקיום. אחרי העלבון, הבעתה והאבל, מופיעה חווית שחרור שמימית.

אם כך, אני, סמדר, איני קימת. אז מי אני?
מה בתוכי קיים בודאות?
אני אור טהור, אני האלוהות, אני האחדות. החוויה היא של שיטפון אינסופי של אור ואהבה.
ואהובי?
מכיוון שאהובי הוא אחד הדברים הכי "מוצקים", אחת מאשליות-הקיום הכי עיקשות, לשחרר את עובדת היותו – זה לשחרר את עובדת היותי. זה השירות הכי גבוה שאנחנו כאהובים היינו עושים זה לזו (בהנחה שהיינו קיימים…)
האחזות עקשנית נוספת המתחזה בעיקביות ל"קיים" הינה האישיות או הזהות שלי – סך כל ההיסטוריה, התכונות, הנטיות וההרגלים שאני מייחסת לעצמי.
בתודעת מאבק והישרדות היינו זקוקים לאישיות חזקה, מוגנת, "שמצדיקה את קיומה", שמוכיחה את קיומה. בתוך הבלתי ידוע, בתוך מרחב זר ומוזר, אם יש דבר אחד ביקום שאני יכולה לסמוך עליו, הוא שגם מחר, כמדי בוקר, אקום נרגנת, למשל, או אחוש תשוקה לכתוב, או אשנא את החורף, או כל הרגל אחר.

רק על עצמי לשלוט ידעתי, וככל שאני מבוהלת יותר מהעולם, כך אני מפעילה את השליטה העצמית שלי ביתר שאת.
זו הסיבה שלעתים קשה לנו כל-כך להשתנות. לנוע מהוודאות המדומה שטיפחנו לנו בעמל כה רב. אנחנו קשורים לאישיות שלנו, היא "מפעל החיים" שלנו. אין דבר שאנחנו "מושקעים" בו יותר ממנה.
האישיות שלנו ממסמרת אותנו לתודעה הישנה. ככל שנטיב להרפות ממנה, כך נחווה את החופש שלנו. הרי אין דבר הכובל אותנו, המגביל אותנו, פרט לזהות שלנו.

כיצד ניתן לשחרר את האישיות?

הדרך לשחרר את האישיות עוברת דרך אהבה. רק רכיבים בתוכי שלמדתי לאהוב ולקבל כפי שהם יכולים לנשור ולהשתחרר ממני.
הדרך היחידה לשחרר אותי הוא לקבל אותי, באהבה.
כשאני אוהבת חלק ממני אני מזמינה את אלוהים לשכון בתוכו, וכך אני הופכת יותר ויותר לאור האלוהי.

וכך קורה!

על סמדר מילר –
מכשפת אור, מתקשרת, מנחת סדנאות, כותבת, מלמדת ומרפאה בתחומים של מיניות והגשמה מינית.
מחברת ספרי "אהבה פראנית""
http://seferagol.ravpage.co.il/books

יש לך פידבק לשתף? הערה, המלצה או הגיג? זה המקום. ניתן להשאיר הודעה אנונימית או להירשם עם חשבון פייסבוק